העיר העתיקה חורה (Chora) אינה בנויה במבנה שתי וערב מסודר, אלא כמבוך מפותל וסבוך של סמטאות צרות ללא מוצא. תכנון אורבני זה נועד במקור במאות ה-14 וה-18 להגן על התושבים מפני פשיטות פיראטים מן הים: ברגע ששודדי הים חדרו לעיר, הם איבדו במהירות את חוש הכיוון, נלכדו במבוי סתום והיו חשופים להתקפות נגד מצד התושבים שהכירו את המעברים מגגות הבתים.
הדרך הטובה ביותר לחוות את חורה היא פשוט ללכת לאיבוד בכוונה. צאו לשיטוט מוקדם בבוקר (לפני 09:00) כשהסמטאות ריקות כמעט לחלוטין מתיירים והאור הרך מאיר את הקירות הלבנים, או בשעות הערב המאוחרות כשהאווירה תוססת והחנויות ברחוב מטוגיאני פתוחות עד חצות.
מיקונוס זכה לכינוי המפורסם "אי הרוחות" בשל רוחות המלטמי (Meltemi) הצפוניות החזקות הפוקדות אותו בחודשי הקיץ. במאה ה-16 ניצלו השליטים הוונציאנים את עוצמת הרוח ובנו ברחבי האי עשרות טחנות קמח מסוידות בלבן עם גגות קש, ששימשו לטחינת חיטה עבור ספינות סוחר שחצו את הים האגאי והיוו את עמוד השדרה הכלכלי של האי.
טחנות הרוח של קאטו מילי (Kato Mili) הניצבות מעל הים הן נקודת התצפית והצילום המפורסמת ביותר לשקיעה. מומלץ להגיע לפחות 45 דקות לפני שקיעת השמש כדי לתפוס מיקום טוב, ולהצטייד בעליונית קלה בשל משבי הרוח הקרירים שמתחזקים לקראת ערב.
בשנת 1958 מצא דייג מקומי שקנאי פצוע על חופי מיקונוס וטיפל בו עד שהחלים. השקנאי, שקיבל את השם "פטרוס", סירב לעזוב, הפך לקמע הרשמי של האי והסתובב בחופשיות בין הסמטאות והטברנות במשך למעלה משלושה עשורים. לאחר מותו העניקה ג'קי קנדי-אונאסיס שקנאי חדש לאי במתנה, וכיום ממשיכים ממשיכי דרכו של פטרוס לשוטט בנמל הישן ובסמטאות.
הסיכוי הטוב ביותר לפגוש את השקנאי המקומי מקרוב הוא בשעות הבוקר המוקדמות באזור הנמל הישן (Old Port) וליד דוכני הדייגים הפורקים את שלל הבוקר. התייחסו אליו בכבוד, שמרו על מרחק סביר ואל תנסו לגעת בו או להאכיל אותו.
רובע ונציה הקטנה (Little Venice / Alefkandra) הוקם במאות ה-16 עד ה-18 על ידי סוחרים וקברניטים עשירים, שבנו את בתיהם הצבעוניים ממש על קו המים עם מרפסות עץ התלויות ישירות מעל הגלים. לפי האגדה המקומית, הדלתות התחתונות שנפתחו ישירות למים שימשו את הסוחרים להעמסה ולפריקה מהירה של סחורות מוברחות ללא תשלום מכס.
זהו אחד המקומות המבוקשים ביותר בעולם לקוקטייל בשקיעה. הברים על קו המים (כמו Semeli ו-Caprice) מתמלאים לחלוטין לקראת השעה 19:00 – שריינו מקום מראש או הגיעו מוקדם כדי לתפוס שולחן בשורה הראשונה מול המים המתנפצים.
כנסיית פנאגיה פראפורטיאני (Panagia Paraportiani) השוכנת ברובע קסטרו היא אחת הכנסיות המצולמות ביותר ביוון ופלא אדריכלי ייחודי. המבנה הא-סימטרי המעוגל והמסויד כולו בלבן מורכב למעשה מחמש כנסיות קטנות נפרדות: ארבע כנסיות במפלס הקרקע (המוקדשות לקדושים שונים) וכנסייה חמישית שנבנתה ישירות מעליהן ככיפה מרכזית בין המאות ה-15 ל-17.
הכנסייה סגורה לרוב למבקרים מבפנים מטעמי שימור, אך הצפייה והצילום במבנה החיצוני מרשימים במיוחד. נקודת הצילום הטובה ביותר היא מזווית הים בשעות אחר הצהריים, כשהשמש מטילה צללים רכים המדגישים את הקימורים הלבנים של המבנה.
בשל מבנהו הגיאולוגי והאקלים הצחיח, במיקונוס אין נהרות, נחלים זורמים או אגמים טבעיים של מים מתוקים. בעבר הסתמכו התושבים אך ורק על איסוף מי גשמים בבורות מים ביתיים תת-קרקעיים, ואילו כיום אספקת המים באי מתבססת כמעט כולה על מתקני התפלת מי ים גדולים ומודרניים הפועלים לאורך החופים.
מי הברז במיקונוס בטוחים לצחצוח שיניים ולרחצה, אך אינם מומלצים לשתייה בשל מליחות קלה וטעמם המותפל. הקפידו לקנות בקבוקי מים מינרליים לשתייה יומיומית, והצטיידו במים מראש לפני יציאה לחופים המבודדים בצפון האי.
במרחק של כחצי שעת הפלגה בלבד ממיקונוס שוכן האי הבלתי מיושב דלוס (Delos), המוכר כולו כאתר מורשת עולמית של אונסקו. במיתולוגיה היוונית נחשב דלוס למקום הולדתם של האלים אפולו וארטמיס, ובעת העתיקה הוא שימש כמרכז פולחני, פוליטי ומסחרי מרכזי שבו נאסר על בני אדם להיוולד או למות כדי לשמור על קדושת האדמה.
מעבורות יומיות יוצאות מהנמל הישן של חורה בשעות הבוקר. באתר כמעט ואין צל טבעי והחום בקיץ כבד – הצטיידו בכובע רחב שוליים, קרם הגנה, נעלי הליכה סגורות והרבה מים. טיפוס קצר לראש הר קינתוס (Mount Kynthos) יספק לכם מבט פנורמי על כל האיים הקיקלאדיים סביב.
המבנה הטופוגרפי של מיקונוס יוצר הבדל אקלימי וסביבתי חד בין חלקי האי: החופים הדרומיים (כמו פסארו, אורנוס, פלאטיס יאלוס ואליה) מוגנים על ידי הגבעות מפני הרוחות הצפוניות ומציעים מים שקטים כמו בריכה, בעוד החופים הצפוניים (כמו פטליה וקלאפאטיס) חשופים ישירות למשטר הרוחות ומתאפיינים בגלים חזקים.
בימים שבהם מנשבות רוחות מלטמי עזות, בחרו בחופים הדרומיים כדי ליהנות משחייה שקטה ונעימה. לחלופין, גולשי רוח וקייטסרפינג ימצאו בחופים הצפוניים את התנאים האידיאליים ביותר לגלישה בים האגאי.
לצד סצנת הקולינריה הבינלאומית, מיקונוס מחזיקה במסורת גבינות עתיקה שהמובילה שבהן היא גבינת הקופניסטי (Kopanisti). זוהי גבינה רכה בעלת מעמד גאוגרפי מוגן (PDO), המיוצרת מחלב בקר או צאן ועוברת תהליך תסיסה ויישון טבעי של מספר חודשים, המעניק לה טעם פלפלי חריף וארומה עזה ומודגשת.
הזמינו בטברנות המקומיות את המנה המסורתית "מוסטוקולורה עם קופניסטי" או נסו את המאפה המקומי "מוסטוורה" (פאי גבינת בצל). הגבינה מוגשת לרוב כמתאבן (מזה) לצד עגבניות טריות, שמן זית וכוסית אוזו או ראקי צוננת.
מגדלור ארמניסטיס (Armenistis Lighthouse) הוקם בשנת 1891 בעקבות טביעתה הטראגית של ספינת הקיטור הבריטית "וולטא הדלתה" מול חופי האי. המגדלור צויד במקור בעדשת פרנל ענקית וחדשנית שזכתה בפרסים בתערוכה העולמית בפריז; כיום המגדלור מופעל אוטומטית, והעדשה המקורית שמורה ומוצגת בחצר המוזיאון הימי האגאי בעיר חורה.
הנסיעה למגדלור בצפון-מערב האי עוברת בכביש אספלט צר ומפותל אך עבירה לכל רכב פרטי או טרקטורון. המקום אינו ממוסחר, ללא חנויות או שירותים, ומהווה את אחת מנקודות התצפית הפראיות והשקטות ביותר לצפייה בשקיעה מול האי טינוס.
